יש כאלה שאומרים שחדר כושר זה כמו דייט גרוע בהתחלה זה נראה מבטיח, אחר כך אתה רק מחפש תירוץ להפסיק ואחר כך "דופק" ברז. מוכר לכם? נרשמתי. שילמתי. הבטחתי לעצמי. נאלמתי. הפסקתי! לא כי לא רציתי, לא כי לא ניסיתי פשוט כי באיזשהו שלב זה הפסיק להרגיש בריא והתחיל להרגיש כמו עונש. אז למה אנחנו ממשיכים לחזור לזה? שוב ושוב, כמעגל אין סופי שרק מוריד לנו כל פעם עוד קצת את האמונה במילה שלנו והביטחון בעצמנו. ומה קורה כשחדר הכושר הופך מחלל בריאותי וכיפי לשדה קרב פנימי? השבוע אני פותחת את הסיפו
