• ענת בן סלמון

האם לגיטימי להרגיש שנמאס לנו?


ככל שימי הסגר מתארכים, שנת קורונה הופכת יותר ויותר לשגרת חיי כולנו, יחד עם זאת לא הופך להיות לנו קל יותר, למרות שהתרגלנו. אנו מחכים בקוצר רוח לבשורת ״סוף הסגר״ שכאמור תבוא לידי ביטוי עם חזרתם של ילדינו היקרים למסגרות החינוך. אנו כהורים לרוב לא באים במגע עם רגשות שליליים בקשר להורות שלנו, שכן נחשבים רגשות אלה אינם לגיטימיים להעלות למודע, בשל תדמית חברתית של ההורה שהיינו רוצים להיות באידאלים שלנו. בתוך חיי היום יום אנו כמעט לא נשמע את חברותנו בגינת השעשועים מדברות על הקושי שלהם מול ההתמודדות היומיומית המתסכלת מאד לעיתים, על התנהלות שגרתית של בוקר וערב עם ילדינו שלעיתים כה רבות גורמת לנו לתהות ״מה חשבנו כשרצינו ארבעה ילדים? למה חשבנו שזה יהיה כיף? איפה הכיף?״. זאת כי אנו מתמלאים בושה ואשמה רק מעצם המחשבה על כך שישנם רגעים שאנו לא אוהבים להיות הורים כמו ברגעים אחרים, שאנו עייפים מתפקידנו ומותשים מהתסכול על מה שקורה שמחוץ לשליטתנו ולעיתים היינו רק רוצים לחזור אנו בעצמנו להיות ילדים ושמישהו יערסל אותנו ויספר לנו סיפור לפני שנירדם...בעצם רק שייתנו לנו שקט ונירדם בלי סיפור.

אסרנו על עצמנו להרגיש את הקשת הרחבה של הרגשות האנושיים שקיימים בנו מעצם היותנו בני אדם טרם שהפכנו הורים ואין אנו מפסיקים להיות אנושיים רק כי ילדנו ואנו מגדלים זעטוטים קטנים וגדולים יותר.

ימי קורונה הארוכים שטומנים בחובם היותנו ״סגורים״ עם ילדנו היקרים בביתנו, שהפכו אותנו למפעילי הזום היומי, לספקי הבידור הבלתי פוסק, לשוטרי ה ״תסדר אחריך״, ואלה שאומרים יותר פעמים מאי פעם בחייהם ״אין לי מושג ממי, מתי כל זה ייגמר, אנו נעקוב אחר החדשות ונהיה יחד בכל המתרחש״. לא קל היה לנו להיות הורים לפני תקופת הקורונה, אבל אף אחד לא הכין אותנו לצורת החיים אותה אנו חיים כבר קרוב לשנה בשום צורה ואנו לומדים להסתגל למציאות המשתנה כל יום וזו שלא משתנה כבר הרבה זמן והיינו רוצים שתשתנה יחד עם סובבנו. מותר להרגיש שנמאס לנו! אין זה אומר שאנו הורים לא טובים ולא אוהבים, ההיפך הוא הנכון. אנו הורים שמאפשרים לכל רגשותנו מקום מכובד ולגיטימי. זה אומר שאנו לא היינו אמורים למצוא את עצמנו 24/7 סביב ילדנו שאינם תינוקות הזקוקים לנו באמת אלא בשל מגיפה והנחיות הסגר.

זה אומר שאנו הורים שמבינים את ילדנו שנמאס להם מאיתנו מאד למרות שאולי מפחדים גם הם להרגיש זאת כי אין לגיטימציה להרגיש את כל הרגשות כלפי אנשים הכי קרובים אלינו.

אנו הורים אנושיים שאם נאפשר לעצמנו לקבל את כל הרגשות שיש לנו על כל גווניהם, נוכל להרגיש בעוצמה גדולה יותר את החיובי גם, להעריך את הטוב ולהבין את הקושי והתסכול שבתוכנו כחלק בלתי נפרד מהקשת הרגשית, ובכך לאפשר גם לילדנו להכיר את הרגשות שלהם ולא לחשוש או להתבייש מהם.

אין אנו הורים שלא אוהבים את הזמן עם הילדים שלנו, אנו הורים שמאד אוהבים את הזמן איתם...אחרי צהריים אחרי שהיו במסגרות ורצוי מאד מחוץ לחרדת המחלה המוזרה הזו ששמה מסיכות על פנינו, כדי שנוכל לעשות פרצופים של תשישות ואף אחד לא יראה.

לכן חשוב שתדעו שאתם לא לבד כולנו באותה סירה .


שנצא מהסגר בהקדם ושיחזרו כבר לבית ספר….ואנו נפגוש אותם בחיוך וגעגוע אליהם שממש התגעגענו להרגיש.

הכותבת : ענת בן סלמון מדריכת הורים ופסיכותרפיסטית מומחית

יו״ר האגודה הישראלית להדרכת הורים

מנכ״ל ״רותם- המרכז להכשרת מטפלים בנפש האדם והמשפחה״

רותם המרכז להכשרת מטפלים בנפש האדם והמשפחה

לימודי פסיכותרפיה, הדרכת הורים, חונכות טיפולית, השתלמויות מקצועיות ופיתוח מקצועי. המכללה פועלת במטרה להכשיר אנשי מקצוע בפרקטיקה הטיפולית על ידי מתן כלים להולכת תהליכים טיפוליים אישיים, זוגיים ומשפחתיים עם ילדים מתבגרים ובוגרים. לתאום התקשרו 050-4228189 לאתר האינטרנט שלנו

עכשיו בSHOP נהנים